בבית הספר התיכון עירוני ד', בתל אביב יש תהליך אינטרגרציה שהחל לפני כ20 שנה, בין שכונות דרום העיר לבין הצפון המפונק. בהתחלה היו כל מיני חיכוכים לגבי ההשתלבות של תלמידי שכונת התקווה במעוז שכונת בבלי, אבל במשך הזמן המורים הצליחו להחדיר בתיכוניסטים את המוטיבציה הנכונה,

ולהביא אותם להתנהגות הולמת ומשולבת, מחונכת וראויה לציון לשבח. התחלמידים יצרו קשרים, הכרויות חדשות, אפילו זוגות אוהבים ונראה שהכל טוב ושליו.

עד שבשנת 2006 בטקס יום הזיכרון, עלה לנאום ראש מועצם התלמידים דאז, רועי בר, והחל לשאת דברים על חיילים נופלים שהיו חלק ממערך בית הספר התיכון, ובפרט דיבר על יואב הלפרין, שהיה חבר של אחיו, וגם פעילו במועצת התלמידים..

הוא סיפר על הפעילות הנרחבת של יואב כמדריך בצופים, על ההתנדבות שלו ועל הרצון שלו לקחת פיקוד ולהיות מנהיג. אך כל זה הסתיים כאשר הוא נפל בעת שירותו הצבאי. בהלך הנאום של רועי, הוא העיר הערות גזעניות ולא ראויות לגבי אותם תלמידים שהיו מדרום העיר והפריעו ליואב במילוי תפקידו בזמן התיכון שלו, כמו גם אלו שהיו חבריו לכיתת היורים בצבא. באותו רגע נשמעה התלהמות בקהל המקשיבים בטקס והחלו לצעוק עליו שהוא גזען, ובמהרה זה התפתח למהומה רצינית. בסופו של דבר רבים נפגעו מדברים שנאמרו על האינטגרציה, ורועי הודח מתפקידו כיושב ראש מועצת התלמידים.

הפרעה בדימוי הגוף היא הפרעה שבה יש עסוק חוזר ונשנה במראה הגוף. בפגמים או שינויים בגוף. כאלו שהם נוטים לייחס להם חשיבות מרובה בשונה מאנשים בסביבתם. ושוב הקריטריון הוא חברתי. דעת הכלל. העסוק השכיח היא העסוק במראה כחסר ופגום אסתטית. אולם כבר נפגשתי עם אדם שהיה משוכנע שפגם כלשהו במראהו מסגיר עליו מידע (שגוי) וחושף אותו לכן לשפוטים שאינם נכונים.

המראה, גורם למצוקה רבה העשוייה להגיע עד דכאון. שכיחה חרדה חברתית. יש שאלה האם ההפרעה היא תת סוג של הפרעה כפייתית טרודנית. נדירה פסיכוזה.

אחוז ההתאבדויות גבוה.

בשנים האחרונות, גברה המודעות להפרעה, הן בגלל ההתיחסות הגוברת להפרעות אכילה, שלפחות בחלק מהמקרים קשורה להפרעה בדמוי הגוף, והן בגלל העסוק והשווק הגובר של נתוחים פלסטים. (מובן מאליו, שלעתים קרובות, נתוח פלסטי, כמו כל פרקטיקה אחרת, לעולם אינה מייצרת את השלמות הדרושה. לכל היותר הדרישה מועתקת לאיבר או מאפיין אחר)

בראייה נוספת, המסר של חברה ששמה דגש על שלמות, ועל אי קבלת השונות ואי קבלת החסר, מועד להיות מתורגם לביטויים קונקרטים שונים המבטאים את המסר. את המאבק להשגתו. הגוף הוא זירה מתבקשת.

במובן זה. הפנטזיה על שלמות הגופנית, לרוב ממוקדת בפרט זה או אחר, מייצגת את הקבלה נטולת הספק נטולת הביקורת ולרוב האכזרית של דרישות האני העליון.

הקירבה להפרעה כפייתית ברורה. יש. אין. המאמץ להשגה.

שכיח העסוק בעור. באף. באיברים המייצגים את המשיכה המינית. בכל איבר בעצם.

בנסיבות מסויימות תתכן פריצה של דכאון וחרדה על רקע ההפרעה. למשל בנסיבות בהן הגוף החסר/ מושחת/ מכוער/ חושף עשוי לגרום לכאורה לאיומים שונים. למשל בנסיבות בהן נדרש מפגש עם אנשים שדעתם על הגוף חשובה.

ההפרעה נדירה. ככל הנראה. הופכת נדירה פחות בשנים האחרונות. בקרב לקוחתיהם של מנתחים פלסטים. קוסמטיקאיות. מורטות שער. ושאר מקצועות האמונים על תקון מראה הגוף. הוא גבוה כמובן בהרבה. הפרעה בדימוי גוף – עצות למנתחים פלסטיים

טפול

כמעט לעולם הטפול אינו בתקון הפגם או בהסתרתו.

גם בגיל השלישי.

הפסיכיאטר, בטפול הפסיכיאטרי. יכול לנסות השפעת תרופות. לרוב מדובר בתרופות נוגדות חרדה ודכאון. לעתים ניתן לשקול תרופות נוגדות פסיכוזה. לבד או בשלוב עם נוגדי דכאון וחרדה.

לעתים. טפול בפסיכותרפיה.  באוריינטציה דינמית או ב . CBT הטפול אינו קל.

קשה לגייס את המטופלים להעזר בטפול, שכן הם משוכנעים שהם מבינים את הבעיה. הם יודעים שהפסיכיאטר אינו מבין דבר. זה הגוף. הגוף הארור. המקולל. שאי אפשר להפטר ממנו. מהפגמים. מהחסרים שלו.  הגוף כדמוי של האני. של חלקי אני שאי אפשר להפטר מהם. תקועים עימם לנצח.

תקועים עם פסיכיאטר שאינו מבין דבר.

מבינים את הפתרון היחיד. תקון מראה הגוף. בודאי שהבעיה אינה בם או בשפוט שלהם. בנסיבות אילו. לא קל לגייס אותם לטפול.